מה גרם לי לשיר אופרה במידלברי?

ביליתי הקיץ שישה שבועות במידלברי קולג’ בוורמונט, במסגרת לימודים.
משהו קורה לנו כשאנחנו חובשים את כובע התלמיד.ה
למידה של משהו חדש, מכריחה אותנו לצאת במידה מסויימת מאיזור הנוחות שלנו ולהתמודד עם אתגרים חדשים, מזעריים ככל שיהיו.
כל חווית למידה באשר היא, בין אם היא נעשת בקבוצה או ביחידות, כוללת מידה מסויימת של בחינה והערכה.

הצלחנו? באיזו מידה אנחנו מתקדמות יחסית לאיפה שהתחלנו? באיזו מידה אנחנו עומדים בציפיות (של עצמינו או של המסגרת בה אנחנו לומדים)? באיזו מידה אנחנו מצליחים.ות לעומת אחרים?
ומה כל זה אומר עלינו ועל היכולות שלנו?
ההערכה, בין אם היא סמויה או גלויה, הופכת אותנו למודעים יותר, רגישים יותר ומן הסתם פגיעים יותר.
במיוחד אם הלמידה נעשית מול אנשים נוספים.
זה מרתק אותי להסתכל מהצד עלינו המורים במצבים בהם אנחנו הופכים להיות התלמידים, להיווכח עד כמה אנחנו הופכים ברגע לחשופים, ולפעמים למהוססים ( גם בגלל עודף המודעות שלנו לעניני הערכה …)
אך מעבר לעניין בהתבוננות, אני בעיקר לומדת הרבה מהסיטואציות האלו. לומדת על עצמי ועל המקצוע המרתק והכל כך מורכב של ההוראה.

אז בחזרה לקייץ וללימודים במידלברי.
אפשר לומר שאני בהחלט עונה על ההגדרה של תלמידה “חנונית”. אני מחכה בקוצר רוח לשיעור, באה מוכנה לכיתה, מקפידה להשתתף בשיעור ובהחלט מרגישה הכי “בבית” כשמדובר בלימודים.
עד שמגיע שיעור שהוא פחות אקדמי טיפוסי במהותו…. כמו שיעור משחק למשל…
כך כשנזדמן לי להשתתף בשיעור על לימוד שפה דרך משחק, חשבתי שזה עשוי להיות מעניין אבל תיכננתי להיות נוכחת “שקופה” בשיעור ופשוט, כהרגלי בקודש במצבים כאלה, לא להתנדב.

המורה, נועה הר-פז שחקנית, זמרת ומנחת סדנאות משחק, הדגימה כיצד ניתן על ידי טכניקות משחק בסיסיות לגרום לתלמידי שפה להשתחרר מביקורת עצמית מעכבת ולדבר וליצור בשפה הנלמדת בחופשיות ובכייף.
כבר עם תחילת השיעור הבנתי שהתוכנית שלי להיות “שקופה” לא תצא אל הפועל, שכן נועה מיד הפעילה את כולנו, והשיעור לא התבסס על מתנדבים – כולנו גוייסנו מיד לפעילות.
אז כמו שאומרים, “זרמתי” ודי מיד אף נהנתי, אבל שום דבר לא הכין אותי לכך
שאזמר אופרה…

במסגרת אחד התרגילים היינו צריכים לספר כל אחד בתורו, חלק מסיפור מסויים באופנים שונים: לדבר כמו מנחה בטלויזיה, כמו גננת וכדומה. המשימה שנפלה בחלקי (כך גיליתי כששלפתי את כרטיס המשימה שלי מתוך שלל כרטיסים) הייתה להמשיך לספר את הסיפור בשירת אופרה.
גילוי נאות,
אני נטולת כל כישרון שירה בעליל…

אבל באופן לא ברור, מצאתי את עצמי מזמרת את חלקי בסיפור ולא ממהרת להעביר את זכות המשחק לבא בתור…
מעבר להנאה העצומה שחוויתי מעצם ההתנסות במשהו שלא דמיינתי את עצמי עושה,
השיעור המיוחד הזה, השאיר אותי תוהה על מהות הקסם שגרם לי, בגילי המופלג, לעשות משהו שהוא כל כך מחוץ לאיזור הנוחות שלי?
אכן, קבוצת האנשים איתם למדתי הקיץ, הייתה מיוחדת במינה. זכיתי ללמוד עם חבורה מחבקת ומפרגנת של אנשים חכמים, מוכשרים ומעוררי השראה.

אבל, בכל זאת, גם כיש דינאמיקה קבוצתית חיובית, זה לא תמיד פשוט. אז איך בכל זאת?
דבר ראשון, הנאה!
תחושת ההנאה הייתה הערך המודגש ביותר לאורך כל השיעור. מיד עם תחילת השיעור, הייתה תחושה ברורה שנועה נלהבת ונהנת מהחומר, מאיתנו,התלמידים ומעצם ההוראה. זה עבד. כשההתלהבות באה ממקום אמיתי, וחדוות ההוראה של המורה משתקפת – זה עובד. אם זה כל כך מעניין ומהנה, כולנו רוצים.

ולא, זה לא רק בגלל שזה שיעור בעל אופי חוויתי במיוחד. אחת המורות האהובות עלי בתיכון,הייתה מורה לכימיה, קורה שוורץ. היא הייתה נכנסת לכיתה בהתלהבות וברוממות רוח ומלמדת כימיה בתשוקה גדולה. וכך למרות הנטיה הברורה שלי למקצועות הומנים, הפכה הכימיה לאחד המקצועות האהובים עלי ביותר.
דבר שני, קבלה – חוסר שיפוטיות
כל מילה שנאמרה, כל תנועה שנעשתה בשיעור על ידי כל אחד מאיתנו זכו למשוב חיובי מקבל ושמח מצידה של נועה. התחושה לא הייתה של קבלת משובים חיובים על לא כלום, אלא של קבלת חיזוקים על העניין ועל הנכונות להיות פעילים בשיעור.

רבות נאמר ונכתב על כוחם שלנו המורים לעורר השראה ולהעצים את התלמידים שלנו
היכולת הזו אינה תלויה בגיל התלמידים או במקצוע הלימוד
היא תלויה אך ורק באהבה שלנו ובהנאה שלנו ממה שאנחנו עושים
אז כשאתן.ם עומלים השנה על הצבת מטרות ויעדים בהוראה
אל תשכחו
את האהבה שלכם לעברית
את ההנאה שההוראה מסבה לכם
ואת הכוח של מילים טובות ומחזקות.

בברכת שנה טובה של בריאות והגשמה.

שלכן.ם,

אילנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *