איך עושים חדשנות? ומדוע שילוב טכנולוגיה בהוראה אינו מבטיח הוראה חדשנית?

” ואני רוצה לבוא ליום / בו אגיע / בו אבין /
בו אגלה שעת רצון / ורק אומר /
ולא אמחה / ולא אצעק / ולא ארגיז. /
יום בו הפרח שבי והקוץ /
שניהם יצרו זר של טהר לראשי”
(מתוך הספר – איך עושים עיראקי, יוסי אלפי)

אחת ההרצאות המאלפות ביותר בהן נכחתי, הייתה הרצאתו של מולי אדן, לשעבר סגן נשיא באינטל העולמית ונשיא אינטל ישראל. נושא היה: מחשוב, ביג דאטה ובינה מלאכותית – השפעתם על שוק העבודה העתידי.
בהרצאה מולי אדן, תיאר את המציאות בעולם העתידי, בו נחיה בעוד מספר שנים בודדות בלבד. מציאות אשר תכלול בין השאר, סימביוזה (בעברית- צותאות) בין האדם למחשב, ודעיכתם של המקצועות המבוקשים כיום, כמו עריכת דין ורפואה.

ההרצאה השאירה אותי בין השאר עם השאלות הבאות:

• מדוע במציאות בה העולם עובר תמורות כה מרחיקות לכת, עולם ההוראה נשאר כשהיה?
• מה נדרש כדי לקיים הוראה חדשנית, המתאימה לעולם העתידני?

אחת המילים הראשונות עליהן חושבים בהקשר של עולם עתידני היא טכנולוגיה.

אך בעוד הטכנולוגיה היא אכן מרכיב מרכזי בעולם העתידי, היא אינה הכוח המניע אותו, אלא החדשנות.

כי חדשנות מביאה לשינוי – ושינוי מביא להתקדמות.

העדר האבחנה בין חדש לחדשני וההנחה שחדשנות משמעה בהכרח טכנולוגיה, הם גורמים מעכבים את ההתקדמות לקראת הוראה חדשנית.

מקרה שקרה לי לאחרונה הוא דוגמה מצויינת לכך,

בכנס פריזמה (מרכז לבתי ספר יהודים רבים בצפון אמריקה) האחרון, נתתי הרצאה בנושא של הוראה חדשנית.

בהרצאה דיברתי בהרחבה על האתגרים של עולם ההוראה אל מול מציאות מתחדשת, על גישות ההוראה חדשניות, המחייבות את המורים לדפוסי חשיבה שונים, כמו למשל קוריקולום מערכתי ולמידה מבוססת פרוייקטים והדגמתי כיצד הפלטפורמה הייחודית של עבריקל, מאפשרת יישום של גישות הוראה חדשניות בשיעורי העברית.
אחת המורות ניגשה אלי בסוף ההרצאה, לומר לי כי למרות העניין שמצאה בתכנים שהבאתי, היא נגד שימוש בטכנולוגיה בבית הספר, מכיוון שהילדים של היום נחשפים ליותר מידי שעות מסך.

התפיסה המוטעת (אם כי רווחת) של המורה, שחדשני משמעו טכנולוגי ותו לא, וההתנגדות הבסיסית שלה לטכנולוגיה, הביאה לכך שהיא התעלמה מכל הנושא של גישות ההוראה החדשניות שהיווה את מהות ההרצאה.

ההבדל בין חדש לחדשני

המילה ‘חדש’ מתיחסת לגרסה עדכנית של משהו מוכר (כך למשל, השימוש באייפון עשר דומה לשימוש באייפון שבע).
לעומת זאת ‘חדשנות’ היא פריצת דרך, הצגה של משהו שונה בתכלית מהמוכר לנו (לדוגמה:טלפון חכם לעומת טלפון קווי) .

חדשנות ללא טכנולוגיה וטכנולוגיה ללא חדשנות

אחד המשחקים המופיעים ברשימת ששת הטכנולוגיות המעצבות את כיתות העתיד של המגזין ‘טיים’, הוא ‘צעצוע של אמפטיה’ (The Empathy Toy). אילנה בן ארי פיתחה את המשחק במסגרת לימודיה לתואר הראשון בעיצוב תעשיתי במטרה לעזור לילדים רואים להתקרב לעולמם של ילדים עיוורים. המשחק – העשוי מעץ ואינו כולל אף רכיב אלקטרוני הוגדר על ידי המגזין כטכנולוגיה עתידית.

לעומת זאת, ממחקר שערכה ד”ר אסתר אפללו, עולה שבמקרים רבים השימוש בטכנולוגיה בחינוך אינו משקף חדשנות. המחקר מלמד שמרבית המורים (בישראל) המשלבים מחשבים בלמידה, משתמשים בהם למשימות בסיסיות בלבד כעיבוד תמלילים ובניית מצגות אך נמנעים משימוש במחשבים לצרכי כניסה לסביבות מתוקשבות או לצורך מתן משימות מעודדות חשיבה או משימות אינטראקטיביות.
כך שבטרם נתיחס לפן הטכנולוגי בהוראה, עלינו להסכים לתהליך של שינוי תודעתי פדגוגי ולהפגין,
• פתיחות – לרעיונות ולמודלים שונים לחלוטין בהוראה
• גמישות מחשבתית – בחינת נושאים מוכרים מזויות ראיה שונות
• מוכנות – לצאת מאיזורי הנוחות שלנו ולקחת סיכונים ולנסות דרכי הוראה חדשים
• מחויבות – להשקיע את הזמן והמאמץ הנדרשים בתהליך
לסיכום, לשילוב הטכנולוגיה בהוראה, יש תפקיד חשוב בשינוי גישות ההוראה, אך חייבת להיות הבנה בקרב המורים, שהטכנולוגיה היא לא המהות של אלא האמצעי, שיביא לאימוץ גישות הוראה חדשניות וקידום המיומנויות הנדרשות במאה העשרים ואחת: יצירתיות,למידה משותפת,חדשנות ופתרון בעיות.

``שינוי אמיתי מושג באמצעות תודעה חדשה`` (דיפאק צ'ופרה)

שלכן.ם,

אילנה

Comments

  • טלי ללקין
    אפריל 9, 2019

    אכן כן.
    היכולת של מורה לפתוח דלת קטנה לחדשנות בתחום החינוך היא הדרך לקשר אמיתי עם תלמידי העתיד.
    אין לי ספק אילנה שמיצית את הנושא במאמר.

    • Ilana
      אפריל 10, 2019

      תודה טלי. מי כמוך יודעת. כן ירבו מורות יצירתיות ופתוחות לחדשנות כמוך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *